חברת טבע, או בשמה המלא "טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ", עסקה ועוסקת, בין השאר, בשיווק תרופות גנריות. תרופה גנרית, להזכירכן, היא חיקוי של תרופה מקורית שפג עליה הפטנט. ולפעמים גם לא פג, הפטנט, אז מה. וזה לא באמת מזיז לי. לא, לא ממש. גם המלפפון שאני מגדל בגינה – מלפפון זה צמח מטפס, מסתבר – החל ללפף את קנוקנותיו סביב עשב שוטה, ולא היה לי ברור מי מנצל פה את מי ואיזו טפילות מוזרה מתרחשת פה.

לפני כמה ימים ראיתי באוניברסיטה את "אודיסיאה"¹, כתב עת שמגדיר עצמו כ"מסע בין רעיונות". ודווקא שמחתי שבתקופה שחונה זו יוצא מגזין חדש לרעיונות, שאולי יגיע לקהלים חדשים, יפרה אותם, יגרום למישהו לאכול מעץ הדעת, אבל אז ראיתי שמגזין זה יוצא לאור על ידי חברת "טבע" והאוניברסיטה העברית. לרגע זה צרם לי – תמיד צורמת לי ההתערבות שלכאורה-לא-אמורה-להתרחש בין חברות כלכליות ומקדשים של ידע – אבל אז הצרימה עברה. החליפה אותה האירוניה בדבר שחברה שהרוויחה את הונה משכפול תרופות משכפלת עתה ידע מסוג אחר.

ניסיתי אחר כך לחפש מידע על "טבע" בויקיפדיה. אבל אז עצרתי. הייתי חייב לעצור לרגע, להפסיק את המשחק הזה, של שיטוח הידע. כי גם ויקיפדיה, למרות כל מעלותיה  – הפצת הידע בעולם והפיכתו לנגיש לכל – משכפלת את הידע. באנגלית, בסינית, בצרפתית, באמהרית. והשכפול הזה, יצירת השכבה העליונה של הידע, לאט לאט מחליף את הידע עצמו – את תהליך רכישת הידע. הוא הופך את הידע, מושגים ותיאוריות שעבדו עליהן במשך מאות, שנבנו כמגדלים זה על גבי זה, לנגיש לכל. ואין בזה דבר רע – תאמרו. אך הנגישות הטוטאלית  הזו  הופכת  את  הידע לטריוויאלי, לדבר מה שאין צורך בהשקעה כדי להבינו. מגדלי ההבנה, שנבנו בעמל רב, קורסים לתוך עצמם, לתוך מבנה שטוח המייצג רק את התוצאה הסופית.

באיזשהו אופן, התהליך מזכיר את סיפורו של בורחס "על הדקדקנות במדע"². בסיפור זה הקיסרות ייצרה מפה בקנה מידה של 1:1, כך שכל כביש ומבנה יוצגו בגודלם האמיתי, כמו במציאות. אך בעוד שהעיר רוחשת החיים משתנה ללא הכר והמפה נשארת סטטית, הרי ששכבת העל, שקודם מיפתה את הידע ועתה מרחפת מעליו, מצילה עליו, מסתירה אותו, משטיחה אותו, היא זו המשתנה ללא הכר. היא זו המזינה את עצמה, בעוד שהמציאות, איפה שתהליך היצירה היה אמור להתאפשר, קמלה אט אט. אינני טוען שהמציאות נעלמה לגמרי, וכל מה שנשאר הם דימויים חסרי מקור³. להפך – המציאות מוצגת שוב שוב, בתהליך שחוזר על עצמו עד אינסוף ומתכתב עם עצמו – אבל לא כדי לחדש – אלא כדי לשמור על האינרציה של התהליך עצמו. כמו ב"אודיסיאה", שם תהליך השכפול של הידע נותן לגיטימציה לתהליך עצמו להתקיים ומניע אותו – כמין פרפטוּם מובּילה (Perpetuum Mobile), כך גם בויקיפדיה. השכפול, היונק מהמציאות את מבני הידע הסופיים ומציג את קליפתם הריקה כחזות הכל, מציג עצמו כדבר שיש להתעסק בו. כמה שיש לדבר עליו, לעסוק בו, לנסות להבינו.

אינני בא פה להטיל רפש בפועלה של "טבע" או ב"אודיסיאה". אינני בא להטיף שתעזבו את האינטרנט ולא תתרמו לויקיפדיה. כי אין חדש תחת השמש; והאם ייתכן שעלון זה עושה בדיוק מה ש"טבע" עושה – בא לפשט רעיונות, להציג אותם בצורה חדשה, כדי שיהיה קל לבלוע אותם – כמו תרופה?

1 כתב העת "אודיסיאה – מסע בין רעיונות", הוצאה לאור על ידי האוניברסיטה העברית וחברת טבע.
2 חורחה לואיס בורחס (Jorge Luis Borges, 1899-1986), סופר ארגנטינאי. הסיפור לעיל מופיע ב "דברי ימי תועבת עולם" בתרגום רנה ליטוין, הוצאת עם עובד (1988).
3 כפי שבודריאר, פילוסוף צרפתי (Jean Baudrillard, 1929-2007), טען.

2 תגובות