החטיפה של גלעד שליט היא טראומה – טראומה לאומית, אפשר לומר. למה? כי החטיפה מצביעה על המקום שבו המערכת לא מתפקדת¹ ; המערכת, החוק, הסדר הטוב. אנו, על פי אותו סדר, שולחים את הבנים והבנות בגיל 18 לצבא. הם משרתים את המדינה, שומרים על המערכת, החוק, הסדר הטוב, על קיומה של המדינה. הם מחסלים את מה שמפריע לסדר ומה שמאיים על הקיום ואחרי שנתיים שלוש משתלבים ומתפקדים במערכת הזו. כמובן שהמחשבה שיש מערכת כזו, שמתפקדת באופן שלם וסגור, היא דמיונית² וזה בדיוק מה שהחטיפה מראה. החטיפה מצביעה על החסר בסדר הזה יותר מאשר כל הרוג. לצערנו, התרגלנו  למחיר שהמערכת, כחלק מתפקודה, דורשת. הרוג זה דבר שגור אצלנו, מוכר וחוזר על עצמו ולכן משתלב במערכת והוא חלק מקובל ממנה. האדם מת, העניין תם ונשלם והסדר הטוב שב על כנו.

גלעד שליט מסרב לסדר הזה, הוא שם, נוכח, יושב שם כמו פצע פתוח, מגיר דם ומסרב להגליד. שלא כמו החטופים ש"שבו" בארונות, הוא חי, הוא שם. ה"שיבה" היא בדיוק אותה חזרה אל הסדר הזה שחיוני לקיומנו.

הספירה של הימים, הפסטיבל הלאומי, אוהלי המחאה, כל אלו נדרשו לנו כדי ליצור סדר וארגון במה שמסרב להם. המחאה הלאומית יצרה את התחושה של הנה שוב כולנו מאוחדים במאבק נגד אויב משותף: מי שלא "מחזיר אותו הביתה". אנחנו סופרים ימים, יש סדר, חיים את חיינו, הכל שב על כנו.

בתערוכה של מיכל היימן "התקפות על חיבור"³  ניתן היה למצוא מספר דימויים שמנכיחים את אותם מקומות, שמראים על הכשל של הסדר, מצביעים על התהום שקיימת במרכז חיינו עליה אנו מנסים לגשר. החזק מביניהם היה וידאו שבו נראתה ילדה שנחתך לה עורק ראשי בצוואר והיא מדממת בזרועות אדם שמנסה לעצור את הדימום. לבסוף מגיע אמבולנס, אבל בדיוק כשחשבנו שהסדר הושב על כנו: יש מדינה מתוקנת שמסיעה את פצועיה לטיפול מיידי, הכל יהיה ב-סדר, האמבולנס נתקע בפקק ולא מצליח להגיע ליעדו.

בדיוק כך מתפקדת החטיפה של גלעד שליט, כמו אמבולנס שלא יכול להגיע ליעדו, כך החטוף ההולך ונמק מטריד; כאילו אומר -  אין אפשרות שאמבולנסים יגיעו ליעדם, כאילו מצביע על הכשל בסדר.

במונחים של פרויד הוא לא כפוף לעקרון העונג, הוא לא נותן לפורקן המיוחל להגיע. כל קריאה לפעולה וכל הפגנה היא ניסיון דימיוני להביא לפורקן את מה ששומר על הגירוי המקסימלי, ומסרב לפורקן. ניסיון הדרוש לנו כדי להרגיע את עצמנו ולתת תחושה ש"הכל ב-סדר".

1 טראומה אצל פרויד (פסיכואנליטיקאי גרמני, 1856-1939) ולאקאן (פסיכואנליטיקאי צרפתי, 1901-1981) קשורה למה שמעבר לעקרון העונג ומעבר לסדר הסימבולי, כלומר הסדר של השפה והחוק של ה-אחר. הטראומה היא מה שלא יכול להיות מוכל במנגנון הנפשי או בסדר הסימבולי.

2 מונח לאקאניאני. הסדר הדמיוני מבוסס על דימוי שבמראה שנראה לתינוק שלם וטוב ממנו. בחיינו קשור המימד הזה לדימוי העצמי שלנו ולמחשבה דמיונית על שלמות, אחידות ויציבות.

3 מיכל היימן, אמנית ישראלית. התערוכה "התקפות על חיבור" הוצגה בביתן הלנה רובינשטיין, מוזיאון תל אביב לאמנות, בין נובמבר 2008 לפברואר 2009.

לקריאה נוספת:

1. לאקאן: הגותו של לאקאן נחשבת לעיתים בלתי חדירה ומסורבלת. לכן, רצוי בתחילה לקרוא את הספרים המבואיים על לאקאן לפני ש"קופצים ראש" אל כתביו. למשל :  לאקאן, מאת ואנייה, אלן, הוצאת רסלינג (2003).
2. פרויד: לעומת כתביו של לאקאן, כתביו של פרויד הם קלים יחסית לקריאה ומציגים רעיונות שחלקם כבר השתרשו בחברה של ימינו. שניים מכתביו הידועים הם מעבר לעקרון העונג (הוצאת דביר, 1968), שמציג במפורש את מקורות התוקפנות שלנו, ו- פשר החלומות (הוצאת יבנה, 1959), אשר מנסה להראות שהמשאלות הכמוסות ביותר שלנו, האיסורים והלחצים שבהם אנו נתונים מוצאים את ביטויים בחלום.