הפעם איחדנו כוחות כדי לצאת למסע חיפוש משותף. חיפוש נואש אחרי פנים אבודות, שמשתקפות בריקנותן בספר הפנים – פייסבוק. אובדן הסינגולריות של הפנים בתקופתנו מעסיק הוגים רבים.

מרגע הזדקפותו של האדם על רגליו, הפכו הפנים למביטות ומובטות, למשקיפות ומושקפות. אבל דומה שאלפי שנים אחרי הזדקפות זו, אנחנו חוזרים אל תקופה שבה אנו לא מסוגלים להביט בפניו של האחר. מה משאירות לנו הפנים הקפואות המביטות בנו מבעד למסך המחשב? ממסך הטלפון הנייד? האם אנו מסוגלים למצוא בהן את הייחודיות שאנחנו כל כך צריכים, ייחודיות שמאפשרת לנו שיקוף, החיוני כל כך להישרדותנו, מרגע לידתנו?

זהו שיקוף שמאפשר לנו לבנות דימוי עצמי, מראה שמחזירה אלינו את האופן שבו אנו נתפסים על ידי האחר. מראַה שהיא קריטית לבנייה העצמית שלנו כסובייקטים.

אבל  פייסבוק משיב את פני ריקם, תרתי משמע.