בדיוק עברתי ליד הטלוויזיה. נועם ראה את "האח הגדול"* וחלפה בי עווית קטנה. אבל שלא תחשבו שאני מתנשא – אין לי שום בעיה שנועם רואה קרקסים אנושיים. להפך – אפילו לא צריך לצאת מהבית כדי לראות את מופע המוזרויות הזה. פרכסתי קצת כי נזכרתי שנועם לא ידע מה מקור השם "האח הגדול". למעשה, כמה מחברי הטובים חשבו שמקורו של הביטוי הוא בתוכנית האנגלית שכבר משודרת 167 עונות. ובכלל, כמה אנשים בארץ (או באנגליה) ידעו שמקור השם הוא לא מתוכנית טלוויזיה? נראה כאילו הביטוי הזה התנתק מהבסיס עליו הוא הסתמך, כאילו אין קשר כבר בין המושג הזה – "האח הגדול" – לבין המקור שלו, ממנו הוא שאב את משמעותו. כאילו הביטוי עצמו נמצא בדרכו להפוך לדבר מה שאין לו מקור במציאות והחוליה שקישרה בין ביטוי זה למושג ממנו הוא צמח התפוגגה לה.

בודריאר**, הוגה דעות צרפתי, טוען שבמהלך ההיסטוריה האנושית תפקיד הסימנים עבר כמה תהפוכות.
בעוד שבימי הביניים וברנסנס הסימן ייצג מציאות בסיסית או לעיתים עיוות אותה, אך עדיין קיים קשר אליה***, הרי שמתחילת המאה ה-19 מצב עניינים זה השתנה.

המאה ה-19 כבר מתאפיינת בייצור סדרתי. המוצרים המיוצרים במסות אדירות למעשה מסווים את העדרו של המקור, שממנו לכאורה נובעים ההעתקים: החולצה המיוצרת מאות פעמים במפעל בסין מסתירה מעינינו את העובדה שאין באמת חולצה מקורית שעל פיה נוצרה חולצה זו – היא כבר לא העתק של המקור. חולצה זו פשוט לא מקיימת שום יחס עם שאר החולצות בסדרה. המקור, אם בכלל חושבים עליו, אינו סיבה לדאגה. במאה ה-20 (וה-21) הסימן הגיע לשלב הסופי (עד כה, לפחות). לסימן אין כל קשר למציאות: זו הסימולקרה. הסימולקרה היא ההתמוטטות של ההבחנה בין אמת ושקר, בין הממשי והמדומיין. הסימן כבר לא מספק נקודת ייחוס למציאות (או להעדרה) – הוא למעשה מייצר אותה. אפשר לומר שזהו לא רק העתק שאין לו מקור במציאות, אלא שזהו העתק שיוצר את המקור עליו הוא לכאורה אמור להסתמך. קחו לדוגמא את האופן שבו דעתנו לגבי המצב בשטחים נבנית: מפרשנויות ופרשנויות נגד  ולא ממגע ישיר.

נראה כאילו אנו אמורים להיות מבוהלים מהידרדרותה של תרבותנו לעבר היותה עפיפון בלי חוט. תוכנית הטלוויזיה "האח הגדול" היא רק רצף בייצור תעשייתי של תוכניות ריאליטי שהשם של כולן הוא "האח הגדול"; רצף שרק מסתיר מאיתנו את העובדה שחלקנו לא יודעים מה מקור השם. אבל הבהלה הזו, לפי דעתי, היא מיותרת: הרצף הוא אכן רצף ללא מקור, אך כך תרבותנו פועלת. האבל על אובדן הידע צריך להיפסק. הרי בכל תקופה מתרחש איבוד של ידע, וכל מה שנשאר, במקרה הטוב, הוא רק המעטפת של המושג, ללא תוכנו ה"אמיתי".

* "האח הגדול" – מקור הביטוי בספר " 1984 " (הוצאת עם-עובד, 1972 שנכתב על ידי ג'ורג' אורוול ב- 1948 . הספר מתאר את חזונו של הכותב על כדור הארץ. העולם מחולק לשלוש מדינות, שבאחת מהן מתקיים משטר טוטליטרי. במשטר זה, הכינוי "האח הגדול" משמש לציון שליט המפלגה ולכך שהמשטר צופה בנתיניו כל הזמן ויודע עליהם הכל.

** ז'אן בודריאר (1929-2007; Jean Baudrillard), פילוסוף צרפתי.

*** למשל, בימי הביניים ידעו שאישה הלובשת בגדי איכרה היא איכרה, וברנסנס ידעו שאם איכרה לובשת בגדי אצילה, אז הרי בגדיה יהיו רק חיקוי למקור – בגדי האצילה.

לקריאה נוספת:

בודריאר: כתביו של בודריאר אינם קשים לקריאה, ולמרות שהגותו שואבת את מקורותיה מהתיאוריה של מרקס, ניתן להבינה (עד רמה מסוימת) גם בלי רקע מרקסיסטי. מומלץ במיוחד ספרו רב ההשפעה סימולקרות וסימולציה שיצא בהוצאה הקיבוץ המאוחד (2007). ספר מבואי על בודריאר הוא Introducing: Baudrillard בהוצאת Icon Books UK, אשר מציג בצורה משעשעת – על ידי קומיקס ואיורים – את עיקרי הגותו.